בקשה לביטול פס"ד ובקשה לביטול פסק בורר

בפני בקשה לביטול פסק דין.

רקע והליכים:

1.      המשיבה תבעה את סילוק ידו של המבקש משטח של 5.8 דונם בתחום המשיבה, שטח אשר ניתן למבקש לשם הפעלת מיזם תיירותי - מסחרי. לנטען ע"י המשיבה, המבקש לא פעל לשינוי ייעוד המקרקעין, תנאי לתוקפו של ההסכם בניהם.

(לטענת המבקש, נטיעותיו הן למיזם תיירותי ואין צורך בשינוי יעוד).

2.      ביום 05.09.12 ניתן פסק בוררות בעניינם של הצדדים ע"י הבורר עו"ד גידרון (להלן: "פסק הבורר"), המקבל את תביעת המשיבה.

3.      ביום 21.10.12 הומצא פסק הבורר למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה עליו חתום המבקש עצמו.

4.      ביום 21.01.13  הגישה המשיבה בקשה לאישור פסק הבורר, הבקשה הומצאה למשיב במסירה ידנית ביום 31.01.13.

5.      ביום 12.02.13 ניתן פסק הדין המאשר את פסק הבורר (להלן: "פסק הדין").

טענות הצדדים:

6.      המבקש טוען כי המשיבה הטעתה את ביהמ"ש ו"גנבה" פסק דין שלא כדין, כלשונו. לטענתו, פסק הדין ניתן בניגוד תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, הקובעת כי מועד ההתנגדות לבקשה לאישור פסק בורר הוא  15 ימים ממועד קבלת הבקשה. פסק הדין ניתן טרם זמנו, לפיכך, יש לבטלו מחמת הצדק.

מוסיף המבקש וטוען כי טרם מתן פסק הדין, התכוון להגיש בקשה לביטול פסק הבורר מהעילות המנויות בס' 24(1) ו- 24(10) לחוק הבוררות, התשל"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

7.      מאידך טוענת המשיבה כי פסק הבוררות הומצא למבקש ביום 21.10.12, לפיכך, פסק הדין ניתן בחלוף המועד המאפשר למבקש הגשת בקשה לביטול פסק הבורר.

בנסיבות בהם אושר פסק הבורר לא ניתן להתנגד לפסק  בעילה כפי ס' 24(1) לחוק הבוררות.

בנוגע לעילת הביטול בהסתמך על ס' 24(10) לחוק הבוררות, הרי שהמבקש לא הצביע על כל גילוי עובדה חדשה אשר הביאה אותו כעת להגשת הבקשה ובניגוד לאמור בס'  27(ב) לחוק הבוררות.

דיון והכרעה:

8.    מסגרת הזמנים להגשת בקשה לביטול פסק בורר קבועה בסעיף 27 לחוק הבוררות וכן בתקנות הבוררות. סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע כי, ככלל, יש להגיש בקשה לביטול פסק בורר תוך 45 ימים מהיום בו הומצא למבקש, אם ניתן שלא בפניו. כן נקבע כי "בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 10 לתקנות הבוררות מוסיפה כי במקרה בו הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות, ניתן להתנגד לכך באמצעות בקשה לביטול פסק הבורר שתוגש תוך 15 ימים מהיום בו הומצאה לבעל הדין בקשת האישור, ובלבד שמועד זה לא יהיה מאוחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות (ראו: רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ (6.1.2010) בפיסקאות 12-10 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה; סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך ב 1135 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: "אוטולנגי").

אם כן, בקשה לביטול פסק בורר, נתונה להגבלת זמן על פי החוק, ואינה יכולה להיות מוגשת בחלוף למעלה מ-45 יום ממועד מתן הפסק (או מסירתו), אלא אם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים איחור בהגשת הבקשה.

הטעם בקיום הגבלת הזמן להגשת בקשת הביטול הינו קידום הוודאות והיציבות המשפטית באשר למעמדו ותוקפו של פסק הבוררות. הותרת האפשרות לנקוט בהליך ביטול הפסק ללא הגבלת זמן עלולה להביא למצב של אי וודאות משפטית ומכאן החשיבות שבקיום דיון בבקשה לביטול תוך פרק זמן מוגדר , בסמוך לאחר מתן הפסק (רע"א 3640/03 דקל נ' דקל (16.12.07) פס' 17).